צבעוני נ' דוק השקעות 1988 בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה של התובע למתן פטור מאגרה בגין תביעה לתשלום סך של 3,669,388 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים יחדיו פועלים במסגרת של מתן הלוואות חוץ בנקאיות. בשנת 2006 יזמו הנתבעים הליך משפטי נגד התובע ובגדרו גרמו ביום 23.11.2006 להטלת עיקול זמני על נכס מקרקעין שבבעלותו, קרקע בשטח של 370.5 מ"ר בעיר צפת (גוש 13532 חלקה 100) (להלן: "הנכס"). הנתבעים עשו כן בתואנות שווא כאילו הזכויות בנכס שייכות למעשה לנתבעת 1 (תיק ה"פ 1323/06).

ביום 28.6.2010 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ע' ברון) את התביעה נגד התובע וקבע שלא היה לה יסוד מלכתחילה. עם דחיית התביעה, בוטל גם העיקול הזמני על הנכס.

לטענתו של התובע, הוא זכאי לפיצוי בגין הנזקים הכבדים שנגרמו לו בזמן שהנכס היה מעוקל לטובת הנתבעים. לדבריו, העיקול הפך אותו לחסר בית המתקיים מקיבוץ נדבות וגרם לאובדן מרבית מטלטליו. לפי תחשיבו של התובע, הנזק שנגרם לו מסתכם בסכום של 3,669,388 ₪. נזק זה מורכב משני ראשים: ראש נזק אחד הוא סך של 1,160,579 ₪, המהווה את שווי הנכס בסך של 260,752 ₪, כשהוא נושא ריבית בשיעור של 2.5% לחודש, למשך חמש שנים, כפי שיעור הריבית בה חייבו הנתבעים את אביו של התובע וכן חברה משפחתית של התובע, בגין אשראי חוץ בנקאי שנטלו מהנתבעים; ראש נזק שני הוא אובדן דירתו של התובע בכפר הים (להלן: "הדירה"), אותה רכש תמורת 830,000 ₪, ואשר התובע לא היה מסוגל לעמוד בתשלומי המשכנתא לגביה. בגין כך דורש התובע פיצוי בסך 2,508,809 ₪.

הנתבעים והמדינה התנגדו למתן הפטור מאגרה וטענו כי התובע לא הוכיח העדר יכולת כלכלית. הנתבעים הוסיפו וטענו כי לגופו של ענין, מדובר בתביעה משוללת בסיס עובדתי או משפטי, כי התובע הוא שגרם להתארכות ההלכים בתביעה נגדו כפי שאף נקבע על ידי בית המשפט, כי לא קיים קשר סיבתי בין העיקול הזמני לבין הנזק הנטען, כי כימוי הנזקים מופרך על פניו וכו'.

בהחלטתי מיום 17.7.2011 עמדתי על כך שתחשיב הנזק של התובע מופרך על פניו. ציינתי כי סכום התביעה מופרז וכי מתקבל הרושם שמדובר בניצול של הבקשה למתן פטור מאגרה לצורך תביעת פיצויים בסכום חסר יסוד, שבעל דין רגיל לא היה תובע אם היה נדרש לשלם אגרה בגינו. בסופו של דבר, קבעתי כי על מנת שלא לחסום את דרכו של התובע לערכאות רק מפאת חסרון כיס והאופן השגוי בו חישב את סכום התביעה, יינתן לו פטור מאגרה בגין תביעה בסך של 1,000,000 ₪. ציינתי עוד כי סכום זה נקבע על דרך של אומדנא דדיינא ואין בו כדי לחוות דעה האם התובע יהיה מסוגל אכן להוכיח נזק בסכום כה גבוה. לגבי יתרת סכום התביעה- הבקשה לפטור מאגרה נדחתה.

התובע ערער על החלטה זו, ובסופו של דבר היא בוטלה, משום שהתובע טען כי ההחלטה ניתנה בטרם התאפשר לו להגיב על תשובת המדינה. יצויין כי כעולה מהודעת המדינה לבית המשפט מחודש יולי 2011, תגובתה לבקשה הוגשה עוד ביום 24.1.2011. ההחלטה בענין הפטור מאגרה ניתנה כאמור רק ביום 17.7.2011, חצי שנה מאוחר יותר, כך שטענתו של התובע לפיה נמנעה ממנו האפשרות להשיב על תגובת המדינה- תמוהה על פניה.

בעקבות ביטולה של ההחלטה, הוחזר אלי הדיון בבקשה, והתובע הגיש את התגובה לטענות המדינה, שבשעתו נמנע מלהגיש.

בהחלטתי הקודמת ציינתי כי התובע אכן הוכיח העדר יכולת לשלם את אגרת התביעה. נקודת מוצא זו לא השתנתה, שכן הנתבעים לא ערערו על אותה החלטה. כל שנותר איפוא לבחון הוא האם כתב התביעה מגלה עילה לצורך קבלת פטור מאגרה.

עיינתי בתשובתו הארוכה והמפורטת של התובע, שבתי ועיינתי מחדש בכתב התביעה, ובאתי פעם נוספת לכלל מסקנה כי סכום התביעה מוגזם ומופרז, וכי אין מקום ליתן פטור מאגרה על מלוא סכום התביעה, והכל כמפורט להלן.

לא שוכנעתי כי התביעה, בסכומה הנוכחי, מגלה עילה במובן הרחב של המונח. אכן, מדובר בטענות בדבר נזקים כבדים שנגרמו לתובע מחמת הטלתו של העיקול על הנכס, שבדיעבד התברר כי לא היתה לו כל הצדקה. התובע טוען כי מקור הנזק הוא בהעדר יכולת לנהוג ברכושו הפרטי מנהג בעלים וכן בשל אובדן הדירה מחמת העדר יכולת לשלם את חוב המשכנתא עליה. טענות אלה ראויות לברור. יחד עם זאת, סכום הנזק הנטען הוא חלק מעילת התביעה. על כן, כאשר סכום הנזק הנטען משולל על פניו בסיס עובדתי או משפטי, לא ניתן לקבוע כי התביעה מגלה עילה לצורך קבלת פטור מאגרה.

אין לי אלא לחזור ולהזכיר פעם נוספת כי בבואו של בית המשפט לשקול האם ראוי לפטור בעל דין מתשלום אגרה, רשאי בית המשפט לקבוע לגבי איזה סכום יינתן הפטור, על מנת למנוע ניצול לרעה של ההליך. על כן נפסק לא אחת כי:

"סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית משפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, יינתן הפטור רק עד לסכום הריאלי של התביעה: 'האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי היקף הסעד הנדרש' ..." (בש"א (חי') 5107/00 חאנטולי יוניס נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (2001) - פורסם באתר משפטי. ראה גם ת.א. (נצ') אלפא נ' אורטל (1997)- פורסם באתר משפטי; ת.א. (ת"א) 1595/08 טבע הדברים החב` לחקר האדם והסובב בע"מ נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ - פורסם באתר משפטי ות.א. (ת"א) 2375-08 יצחק אלמליחי נ' עיריית חולון (2010) -פורסם באתר משפטי).

אכן, אין ספק שהטלת עיקול על נכס מקרקעין של אדם עלולה לגרום לו נזק של ממש, אלא שתחשיב הנזק של התובע מופרך על פניו. ראשית לכל, התובע טוען כי שווי הנכס לצורך תחשיב הנזק הינו 260,752 ₪, אלא שמדובר בהערכה עצמית בלבד, שאינה נתמכת בחוות דעת שמאי. התובע עצמו מציין כי הנכס נרכש בשעתו תמורת סכום של 53,000 דולר, שביום הטלת העיקול היה שווה ל- 229,490 ₪. שנית, וזה העיקר, אין כל יסוד משפטי לטענת התובע לפיה יש להוסיף על סכום זה ריבית חודשית בשיעור של 2.5%, רק משום שזו הריבית בה נהגו הנתבעים לחייב את אביו של התובע ואת החברה המשפחתית, במסגרת אשראי חוץ בנקאי שהעמידו לטובתם. הדין הישראלי אינו מכיר בכלל של "עין תחת עין", והתובע לא הצביע על מקור נורמטיבי כלשהו אשר בגינו ראוי לחייב את הנתבעים בריבית כאמור.

התובע טוען כיום, לאחר שלמד את החלטתי הקודמת, כי גם אם יסתפק בריבית נמוכה יותר של כ- 16% לשנה, עדיין יתקבל נזק בסכום של 1,977,410 ₪. דא עקא, לא ברורה כלל ועיקר הלוגיקה המשפטית אשר בגינה הוא כופל את שווי הנכס בריבית הנהוגה בלשכת ההוצל"פ. הנוסחה המתימטית אמורה ליישם כלל משפטי מסויים, שבמקרה דנן, כלל לא ברור מהו. מה הקשר בין הנזק מחמת עיקול בלתי מוצדק, לבין הריבית הנהוגה בלשכת ההוצל"פ לגבי חובות פסוקים? לתובע פתרונים.

גם הטענה לנזק בסך 2,508,809 ₪ בגין אובדן הדירה, משוללת בסיס משפטי על פניה. ראשית לכל, לא ברור מדוע דירה שנרכשה תמורת 830,000 ₪, הולידה לצורך התביעה נזק בסך של 2,508,809 ₪. שנית, הדירה מומשה בשל חוב משכנתא של התובע. על כן, לא ניתן לקבוע כי שווי הדירה משקף את הנזק שנגרם לתובע, שהרי ברור כי משווי הדירה יש להפחית את גובה חוב המשכנתא של התובע שסולק באמצעות מכירתה. אף אם נניח ששווי הדירה עלה על חוב המשכנתא, הרי שבמקרה כזה התובע היה אמור לקבל את היתרה, ולכן לא יכול היה להגרם לו הנזק הנטען על ידו.

זאת ועוד, ביום 7.11.2008 הטיל בית משפט השלום בתל אביב, לבקשת בנק הפועלים בע"מ, עיקול נוסף על הנכס בצפת, בגין חוב של התובע כלפי הבנק (ת.א. 49787/08), כך שהטלת העיקול על ידי הבנק, מנתקת את הקשר הסיבתי בין העיקול שהטילו הנתבעים על הנכס, לבין נזקיו של התובע החל ממועד הטלת העיקול על ידי הבנק. נסיונו של התובע להראות במסגרת תשובתו כי הקשר הסיבתי לא נותק, דחוק ובלתי משכנע. אמור מעתה: התקופה בה נגרם לתובע נזק מחמת העיקול הבלתי מוצדק של הנתבעים עמדה לכל היותר על שנתיים בלבד, ולא על ארבע שנים כנטען על ידו. גם מטעם זה, תחשיב הנזק מופרך על פניו.

בנוסף, כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' ברון), התובע הוא שגרם במו ידיו להתמשכות ההליכים בתביעה נגדו, בכך שנקט בשורה של הליכים שנועדו למנוע את ברור התביעה לגופה, דבר שגרם להכבדה מיותרת בשמיעת התיק (ע' 5 וכן 12 לפסק הדין). הדברים הגיעו כדי כך, שלמרות שהתביעה נגד התובע נמצאה בלתי מבוססת, לא נפסקו לזכותו הוצאות משפט. ממילא, לא ניתן להטיל על הנתבעים לבדם את האחריות להתארכות התקופה בה נותר העיקול על כנו, ולתובע עצמו היתה תרומה לא מבוטלת לכך. גם כאן, הסבריו של התובע אינם משכנעים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מדבר בעד עצמו. יצויין כי גם בהליך הנוכחי נקט התובע שורה של הליכים, בקשות והתנגדויות סרק, שגרמו להתארכות הברור של בקשתו למתן פטור מאגרה. התוצאה היא שהוגשו עד היום בתיק לא פחות מ- 26 בקשות וניתנו 35 החלטות, כאשר בדרך כלל, בהליך של בקשה לפטור מאגרה, מדובר לכל היותר בבקשה אחת בלבד.

סיכומו של דבר, אין לי אלא לקבוע פעם נוספת כי יינתן לתובע פטור מאגרה בגין תביעה בסך של 1,000,000 ₪, על דרך של אומדנא דדיינא, וכי לגבי יתרת סכום התביעה- הבקשה לפטור מאגרה נדחית.